«

»

העברת נדל"ן בין בני זוג שמתגרשים – לא תיחשב למכירה

ההנחה הרווחת היא כי הפרדת רכוש כתוצאה מגירושים אינה מהווה עסקה במקרקעין הגוררת חבות מס ■ חלק מוועדות התכנון דורשות תשלום היטל השבחה כתנאי לאישור העברת הרכוש ■ החלטה שניתנה לאחרונה על ידי ועדת ערר שמה סוף לאי הבהירות

גירושים הם אף פעם צעד לא נעים – אבל כשבני זוג המחלקים ביניהם נדל"ן, נדרשים נוסף על כך לשאת בהיטל השבחה של עשרות או מאות אלפי שקלים, נהפכים הגירושים למכה כלכלית כואבת במיוחד. ואולם החלטה חדשה שקיבלה באחרונה ועדת הערר לתכנון ובנייה פיצויים והיטלי השבחה, תהפוך מעתה את הייאוש למעט יותר נוח.

ההנחה הרווחת היא כי כאשר בני זוג מתגרשים ומבצעים ביניהם הפרדת רכוש כתוצאה מגירושים, אין מדובר בעסקה במקרקעין, ומשכך לא חלה על בני הזוג הנפרדים חובת תשלום מסים בשל העברת הרכוש. הפטור מתשלום מסי השבח והרכישה הוסדר בסעיף 4 א' לחוק מיסוי מקרקעין, ומשכך, כשבני זוג מתגרשים ומסדירים ביניהם את חלוקת הנדל"ן, לא חלה חובת תשלום מס שבח או מס רכישה. מנגד, חוק התכנון והבנייה, שמכוחו מוטלת החובה לתשלום היטל השבחה, שותק בעניין זה.

הנושא הזה, שעד כה לא הוסדר, חשוב לאלפי זוגות המתגרשים מדי שנה, שכן במועד שבו יבחרו לבצע ולרשום את חלוקת הרכוש בפועל, הם יידרשו להציג בפני רשם המקרקעין את אישור הוועדה המקומית, שלפיו אין חבות בתשלום היטל השבחה.

בשל העובדה שבחוק התכנון והבנייה אין כל התייחסות לנושא זה, חלק מוועדות התכנון נוהגות לדרושתשלום היטל השבחה לצורך קבלת האישור – וחלק מהוועדות לא. כלומר, עד כה שררו בעניין זה חוסר ודאות משפטית לצד תלות במיקום הנכס (והוועדה). המשמעות של חוסר הבהירות היא שבעת גירושים, חלק מוועדות התכנון ראו באקט החלוקה מועד מימוש זכויות, ולכן ערכו שומה שלפיה על המתגרשים לשלם היטל השבחה (שכן מועד המימוש, לשיטתן, הוא מועד העברת הזכויות בין בני הזוג). זאת, כאילו ההעברה בין המתגרשים כמוה כמכירה לצד שלישי לכל דבר ועניין. לעומת זאת, כמה מהוועדות לא ראו בהעברה מימוש זכויות – ולכן הנפיקו אישור ללא כל קושי.

ואולם באחרונה ניתנה על ידי ועדת הערר בעניין פיצויים והיטלי השבחה החלטה שמסדירה נושא זה ושמה סוף לאי הבהירות. במרכז ההחלטה עומד הסכם גירושים שבמסגרתו הסכימו בני זוג להעביר זכויות מאחד לשני בשני נכסי מקרקעין. הוועדה המקומית ראתה בהעברת הזכויות משום מימוש בהתאם לחוק התכנון והבנייה, וחייבה כל אחד מהעוררים בהיטל השבחה.

העוררים התנגדו, וטענו כי מדובר בהעברה שאינה נחשבת למימוש על פי חוק התכנון והבנייה, שכן חלוקת הרכוש נעשתה אגב גירושים – כלומר, זוהי העברה מכוח הדין או העברה ללא תמורה מאדם לקרובו.

לאחר דיון בנושא, הודיעה באחרונה ועדת הערר שהיא אינה סבורה כי מדיניות הוועדה המקומית, לראות בהעברה אגב גירושים כמימוש זכויות, מתחייבת מכוח הדין. לפי ועדת הערר, אין מדובר באירוע מימוש, משום שהראשון, כמו האחרון, נכנס בנעלי המעביר לכל דבר ועניין לצורך היטל השבחה, תוך שקיים רצף של תקופת הבעלות של המעביר, כאשר בן הזוג שמקבל את הנכס יישא בהיטל ההשבחה המתחייב לגבי התקופה המצרפית למן תחילת הבעלות של בן הזוג המעביר. דין זהה גם חל גם בעת העברה בירושה.

הוועדה המקומית דרשה, וועדת הערר הסכימה, כי בני הזוג יחתמו על תצהיר התחייבות, שבו בן הזוג שמקבל את הזכויות, ייטול על עצמו את מלוא החיובים על פי הדין של בן הזוג שמעביר את הזכויות. הוועדה המקומית הוסיפה כי ככל שהצדדים לא יסכימו לחתום על תצהירי התחייבות, יחול היטל השבחה.

נוכח החלטה זו, ניתן לומר כי יש ודאות רבה יותר, וכי בני זוג שיירצו לבצע את חלוקת הרכוש ביניהם, לא יידרשו לשלם היטל השבחה בגין העברות הנכסים ביניהם (בכפוף לחתימה על תצהיר). השאלה המעניינת שנותרה פתוחה, היא האם לכל אותם בני זוג ששילמו לאורך השנים היטל השבחה, שלא נדרש מכוח הדין, קמה זכות חוקית לתבוע השבת כספים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית? המשך ודאי יבוא.

הכותבת היא שותפה במשרד עורכי הדין מ. פירון ושות', שייצגה בתיק את העוררים יחד עם שותפה עו"ד רנאטו יאראק

לקריאת הכתבה, לחץ כאן.